פסק-דין בתיק ת"א 6962-11-10

1.         התובעת אלמנה ילידת 10.9.1925, נפלה ביום 1.12.09 לטענתה, עת שהתה במרכז מסחרי חורב בחיפה.

            לגרסתה, ביום התאונה, לפני חג החנוכה, היא נכנסה לחנות הצעצועים "דודלי" ורכשה משחק לנין שלה, והתכוונה להמשיך לסופרפארם הממוקם מול החנות. לצורך כך היא היתה צריכה לפנות ימינה ביציאתה מהחנות. בצד ימין של חנות דודלי, הוצב שולחן ארוך בשטח הציבורי של המרכז, אשר הוצמד לחלון הראווה של החנות. בסמוך אליו עמדה עגלה עם קרטונים, ומוכרת של חנות דודלי שעמדה ליד השולחן, קיבלה את הקרטונים מאדם שפרק אותם מהעגלה.

תוך כדי יציאתה של התובעת מהחנות, ועקב צמצום מרווח המעבר בשל הימצאות השולחן והעגלה בשטח הציבורי בסמוך לפתח החנות כמתואר לעיל, נתקלה רגל ימין שלה בגלגל של העגלה, והיא "הועפה" כדבריה לכיוון הסופרפארם. אנשים שהיו במקום הרימו אותה והושיבו אותה על כיסא, ומוכרת של חנות דודלי הביאה לה כוס מים.

בעקבות התאונה נגרם לתובעת שבר במרפק יד שמאל.

2.         התביעה הוגשה כנגד נתבעת מס' 1, גזית גלוב ישראל (פיתוח) בע"מ, הבעלים של מרכז מסחרי חורב (להלן "הנתבעת"), וכנגד מבטחתה מגדל חברה לביטוח בע"מ.

            הנתבעות הגישו הודעת צד שלישי כנגד הבעלים של חנות "דודלי", מר מיכאל שמידט (להלן "מר שמידט" או "הצד השלישי"). 

הצד השלישי הגיש הודעת צדדים רביעיים כנגד הנתבעות, וכנגד "אביב שיגור שליחויות" אשר הציבו את העגלה שבה נתקלה התובעת, בשטח המעבר במרכז חורב, על פי הנטען.

בהודעות שהוגשו, העלו הצדדים הנ"ל טענות הדדיות במישור החוזי והביטוחי, בנוסף למחלוקת במישור הנזיקי הנסובה ביניהם, כפי שיפורט בהמשך.

בפתח ישיבת ההוכחות, ביקש הצד השלישי למחוק את ההודעה כנגד אביב שיגור שליחויות, והמחלוקת בין הצדדים הנ"ל, הצטמצמה לשאלת ההוצאות בלבד.

3.         העדויות

            מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה.

מטעם הנתבעות/הצדדים הרביעיים העיד מר מנשה לייבוביץ', אשר שימש כאחראי אבטחה במרכז חורב בזמן התאונה.

מטעם הצדדים השלישיים העידו מר שמידט וגב' אמה כרמי, העובדת כמוכרת בחנות דודלי מזה 18 שנה. 

4.         דיון

אקדים ואומר כי לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהן ובחנתי אותן על רקע חומר הראיות שהוגש, הגעתי למסקנה כי התובעת הוכיחה את נסיבות אירוע התאונה כפי שנטענו על ידה. להלן נימוקיי:

5.         עדותה של התובעת לגבי נסיבות התרחשות התאונה היתה ספונטאנית, קוהרנטית ואמינה, והיא לא נסתרה בחקירתה הנגדית. בנוסף, עדותה לגבי אירוע הנפילה נתמכה בעדותו של עד ההגנה מר לייבוביץ' אשר הוזעק למקום לאחר התאונה והבחין בתובעת יושבת על כיסא ומתלוננת על כאבים, וכן הבחין במשטח עם העגלה שעמדו בכניסה של חנות דודלי כדבריו (ראה עדותו בעמ' 26 ש' 10-1).

6.         תימוכין נוסף לגרסתה של התובעת ניתן היה למצוא בעדותה של העדה מטעם הצד השלישי, גב' כרמי, אשר אישרה את אירוע הנפילה של התובעת, ואת הצבתם של שני שולחנות של דודלי בשטח הציבורי של המרכז בצמוד לחלון הראווה של החנות, וכן את הימצאותה של עגלה שעמדה בסמוך למקום נפילתה של התובעת כדבריה.

7.         עם זאת, גב' כרמי הכחישה את הטענה שלפיה העגלה הביאה סחורה לחנות דודלי, וכי התובעת רכשה את המשחק מחנות דודלי לפני אירוע הנפילה, וטענה כי לאחר הנפילה, התובעת נחה על הכיסא ושתתה מכוס מים שהביאה לה, והמשיכה בדרכה לסופרפארם, ורק לאחר מכן היא חזרה לחנות דודלי ורכשה את המשחק.

            אולם הכחשותיה הנ"ל של גב' כרמי לא היו משכנעות, וניכר היה בעדותה כי היא מנסה להרחיק את האחריות מחנות דודלי המעסיקה שלה מזה 18 שנה, ולנתק כל קשר בין החנות לבין אירוע הנפילה. ראיה לגישתה הנ"ל ניתן היה למצוא בתשובתה היזומה שניתנה במהלך חקירתה הנגדית שלפיה אמרה "אותו יום לא היה לי אף ספק", כאשר היא לא נשאלה כלל על עניין זה באותה שאלה (ראה עדותה בעמ' 43 ש' 3-2). ראיה נוספת ניתן היה להסיק מחוסר ההיגיון הגלום בטענתה שלפיה התובעת, שהיתה בת  84 שנה ביום התאונה, המשיכה במסע הקניות שלה לאחר האירוע הטראומתי והפגיעה שנגרמה לה בעקבותיו (שבר במרפק), ואף חזרה לחנות דודלי ורכשה את המשחק.